אדריכל איל יוסינגר לוגו

אדריכל איל יוסינגר לוגו
לוגו איל יוסינגר

11 אפריל 2016

היי שלום מלכת האדריכלות הסקסית

בתחילת דרכה היו לאדריכלית זאהה חדיד מעט מאד הזמנות עבודה ולקוחות. את זמנה הפנוי העבירה בעיקר ביצירת עבודות אמנות, ציורים מופשטים החוקרים את השפה העיצובית המתגבשת שלה. 

Beyond Boundaries, Art and Design by Zaha Hadid at Ivorypress Space
ציור ואמנות מופשטת של האמנית זאהה חדיד
Main image
זאהה חדיד כאמנית בתחילת דרכה

תחנת כיבוי אש ויטרה, גרמניה, בתכנון האדריכלית זאהה חדיד

עבודתה התכנונית המשמעותית הראשונה, תחנת כיבוי אש בגרמניה, הנה אדריכלות עם היבט פיסולי משמעותי, המשך ישיר לעבודתה כאמנית. 


זאהה חדיד זכתה להכרה בתקופה קצרה בעולם האדריכלות: תקופתם של אדריכלים-פסלים, המסוגלים, בכוח כשרונם ויכולות ההנדסה המתקדמות להעביר כל צורה מרחבית מן הדימיון אל המציאות. 

בעבודתם של אדריכלים אלה ניתן לראות את תקופת המעבר אל עידן התכנון הממוחשב. לכולם הכשרה בכלים מסורתיים וידניים, אשר קיבלו פתאום דחיפה אדירה מן היכולות שחולל השטף הדיגיטלי. 


איצטדיון אל-וקרה בקטאר, הדמיית מחשב
מרכז תרבות, באקו, אזרבייז'אן

עבודותיה של זאהה חדיד היוו השראה למיליוני בני אדם, אך בצידם גם נמתחה לא מעט ביקורת. האם איכותו של בניין נמדדת בצורתו הפיסולית? האם מותר וראוי לתכנן מבנים זרים לחלוטין לסביבתם, רק כי הטכנולוגיה מאפשרת?
בישראל אנו מכירים את הביקורת נגד גשר המיתרים בירושלים של האדריכל סנטיאגו קלטרווה, או את ההתנגדות למרכז הסובלנות של האדריכל פראנק גרי. מבנים כאלה, שהנם פסל ציבורי המשנה את פניה של העיר והסביבה, עשויים להוות תופעה חולפת. 


''
גשר המיתרים, ירושלים, האדריכל הספרדי סאנטיאגו קאלאטרווה

במקומם, עוסקת היום האדריכלות פחות בצורה, ויותר בפונקציה. לצד יכולת לבנות כמעט כל דבר העולה על הדימיון, חוזרים אדריכלים לגלות אחריות כלפי הסביבה, הקהילה והמרחב הציבורי. למבנים חדשים טובים יש אסתטיקה נפלאה, אך כזו הנגזרת מתוך אמת תכנונית כלשהיא כגון התייחסות לאקלים המקומי, התייחסות לקהילה או לשימושיו הפרגמטיים של המבנה. 

איני רואה פסול בצורניות גרידא, על האדריכלות לחולל השראה ולפאר את תקוותיו של האדם לא פחות מאשר לענות על צרכיו המעשיים. יחד עם זאת, מבנה טוב בעיני הוא כזה שצורתו הנה חלק מראייה כוללת של המבנה הפיזי והתפקוד. 

האדריכלית זאהה חדיד נפטרה החודש, והותירה אחריה מורשת מפוארת של מבנים חלומיים ואפופי סימני שאלה. האם יש להמשיך ולתכנן פסלים דיגיטליים בקנה מידה של בניינים, רק כי אפשר? האם האחריות לקיימות, לכלכלה ולעיר העכשווית, יחד עם מגמות מעניינות כעיצוב בתוכנות פרמטריות יולידו שפה תכנונית חדשה?
ז״ל זאהה חדיד, ותודה שהראית מה אפשר.



Zaha Hadid: 'The world is not a rectangle.'
האדריכלית זאהה חדיד ז"ל

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה