אדריכל איל יוסינגר לוגו

אדריכל איל יוסינגר לוגו
לוגו איל יוסינגר

14 מאי 2019

מה יש לי לחפש בחאלב, סוריה


בישראל הימים ימי זכרון. שואה וגבורה, אסון ותקומה. בפסח קראנו "...אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו...". יש בימים אלה בכדי לחזק את סיפורו של עמנו, אבל אני שומע לקח אחר. עלינו ללמוד כיצד למנוע סבל ומלחמה לא רק עבור עצמנו, אלא עבור האנושות כולה.

אדריכל ישראלי, מחליט לתכנן בתחומי מדינת אויב


יצא קול קורא לתכנון בעיר חאלב, סוריה. חאלב נפגעה קשות במלחמת האזרחים, כאשר נכנסה למעגל הקרבות בשנת 2012. חלקים גדולים מהאתר ההיסטורי - תרבותי שניצב במרכזה הפכו לגלי אבנים קרועים. באתר זה מורשת הסטורית בת למעלה מ-7000 שנים והוא כלל מבנים מהעת העתיקה, מצודות מימי הביניים, מסגדים מתקופות שונות ומוזיאון במבנה עות'מאני.

  
מבנה השער הדרומי במצודת חאלב לפני 2012 ובשנת 2017 (מקור - UNESCO)
מדרום לאתר המרשים התקיים שוק מקורה מרכזי הנפתח לרחבה ציבורית. לצידו פעל בית ספר, מסגד, בית מלון, חמאם עתיק ומבנים שלטוניים שונים. במקומם נותרו מכתשי פגזים.

השוק המרכזי של חאלב לפני ואחרי מלחמת האזרחים

תצלום לווין של מצודת חאלב - שנת 2011

תצלום לווין של מצודת חאלב -שנת  2016

מבנים בעלי ערך היסטורי, דתי ואדריכלי נחרבו בידי הכוחות הלוחמים. בולט ביניהם המסגד הגדול של חאלב, שהוקם בשושלת אומיה.



הנה סרטון קצר המציג את יופיו המרהיב של המבנה בטרם נחרב:

אדריכלות כאקטיביזם


בכוחה של אדריכלות לעורר תקווה. מבנה הנו גם סמל וגם מכשיר למימוש שאיפותיו של האדם. בחרתי להשתתף בתחרות אדריכלים בסוריה על מנת להראות כי לתרבות אין גבולות פיזיים או פוליטיים. 
המעורבות האישית שלנו, כבני אדם המתעניינים בשלומם של בני אדם, יכולה בפני עצמה להעביר מסר של אחווה וסולידריות.

מרכז רפואה אינטגרטיבית לילדים 


התחרות נתנה חופש פרוגרמטי, ולמעשה קראה למגישים להציע את הפונקציה הנכונה בעיניהם למתחם ההרוס. בחרתי לתכנן מרכז רפואה אינטגרטיבית לילדים (CHIC - CHILD HEALTH INTEGRATIVE CENTER).

הסבל הנורא של העם בסוריה מחייב מהלכי שיקום נרחבים. הבחירה בילדים מאפשרת תקווה לדורות הבאים. 

רפואה אינטגרטיבית מתייחסת למבריא במכלול של היבטים: פיזי, נפשי, משפחתי-חברתי ורוחני. המרכז המתוכנן אינו עוד מבנה גושני מסוגר ואוטיסט לסביבתו, אלא יוצר בעצמו מרקם עירוני.

זהו תא גזע בריא בליבה של רקמה גוססת, ועימו תקווה לתחייה חדשה.

במרכז פונקציות טיפוליות ושיקומיות המערבות את הקהילה והעיר. להלן כמה מהן:
  • שוק פתוח ובו סדנאות מעשיות לריפוי בעיסוק תוך אינטראקציה עם העוברים והשבים
  • גן קהילתי ובו חלקות לייצור מזון 
  • חלל חזרות למוזיקה הנצפה מהרחוב
  • חדר כושר נגיש ובריכה טיפולית
  • גלריה לאמנים ומרחב למכירת אמנות
  • מלונית למשפחות הילדים המבריאים
  • גנים תרפיוטיים רב-חושיים המעודדים למידה ופעילות
  • חדרים לטיפול בתנועה ובמגע
  • מרכז מתנדבים הכולל מתקן הדרכה ושהייה
  • תיאטרון אור ירח פתוח, מיני-גולף למשפחות, בית קפה ועוד... 

מרכז רפואי לילדים עשוי לגבש הסכמה רחבה בקרב הצדדים, ולא לשמש כמטרת הפגזה עתידית. השיקום מתבצע לנוכח הקהילה ובשיתוף עמה, על מנת ליצור חברה חזקה ומגובשת. אני מאמין בכוחה של החברה והקהילה לתמוך ולחולל תהליכים של החלמה. 

מרחבי ההחלמה נמצאים בקשר קרוב עם העיר, אך גם מייצרים סביבה ביופילית טבעית וירוקה. קשר בלתי אמצעי אל הקרקע, העץ, האוויר והרוח מתאפשר בתכנון בכל חלקיו באמצעות אסטרטגיות פאסיביות המתאימות לתנאי האקלים המקומי.

הנה קישור לאתר התחרות, והחומר הגרפי המלא שהוגש.


מרכז רפואי אינטגרטיבי לילדים בחאלב, סוריה (הגשה לתחרות)

משתתפים בהגשה: איל יוסינגר, אדריכל
שחר אור, מימונה מאסראווי, נוי עצמי, ה. אדריכלות אלישבע גנון, אדר' הודיה רובין












07 ינואר 2019

בניה ירוקה היא געגוע


הבניה הירוקה הנה מגמה של תיקון, אשר באה לאחר מאה של קלקול. 
מה התקלקל? מתוך נסיונות כנים לספק מגורים ראויים למליוני אנשים שעברו מן הכפר אל מרכזי הערים, התחולל תהליך של קריעת האדם מקשרי הגומלין עם תנאי מחייתו לאורך הדורות. 

אדם הבונה את ביתו בעידן הטרום תעשייתי הוכרח לבוא בדין ובדברים עם המקום. יהיה זה האקלים, החומרים שבנמצא, הטכנולוגיות הזמינות או המסורת המקומית, הבית שיקף את קשרי הגומלין בין הצורך בהגנה ובפרטיות לבין כנות וזהות מקומית. 

אך זה אינו כל הסיפור. הקרע המשמעותי שחוללה המאה של התעשייה מתרחש בכלל בהיבט אחר: הנטישה הגדולה של האדם את החברה. התפקיד המרכזי שלקחה לעצמה המדינה המודרנית הוא לפרק את המשפחה, השבט והקהילה. אם בעבר היה הקשר העמוק והרציף עם המשפחה תנאי הכרחי להשרדות, הרי שהיום ניתן לחיות ביחידאות מלאה, מבלי שיחסר דבר - לפחות לא במובן החומרי. 

מגמת הבנייה הירוקה מקפלת בתוכה געגוע אל אורח חיים שיצא מתוך חיינו. אלו הם חיים בגובה העיניים עם העץ, עם האדמה, האוויר והשמש. אלו הם חיים בהם למשפחה, לכפר ולקהילה יש אחריות עלינו, על קיומנו הגשמי, הנפשי והרוחני. זו גישה של גישור על פני תהום שפערה המאה העשרים. 

כאשר אני מתכנן מבנה אני מתגעגע לחיים של טרום עידן התעשייה. חשוב לי לחבר מחדש את האדם אל משפחתו ואל קהילתו. אני בוחן את היחסים העדינים בתוך כל משפחה על מנת להציע מרחב מתאים, מקום לצמיחה אישית ומשפחתית של כל בני הבית. הדבר מושג באמצעות חללים המהווים הזדמנות למפגש ולמערכות יחסים מגוונות. הבית מבחינתי הוא מוזיאון של מצבי חברה שונים, מפרטיות מלאה ועד לשהייה משותפת בחלל אחד. את מצבי החברה מלווה החלל באמצעות אור, פרופרוציה ומיקום פונקציונאלי. 

את הקשר לקהילה אני מאחה באמצעות הצעה למפגשים אקראיים יום-יומיים לצד אפשרות לפרטיות מלאה. אדם הפוגש את שכנו בזמן הקפה של הבוקר ומברכו לשלום, ירגיש נטוע יותר בחייו הקהילתיים, ויצמח אל תוך בטחון ואושר. 

בהיבטים סביבתיים חשוב לי להציע מגע ישיר ובלתי אמצעי בין האדם אל גזע העץ המחוספס, האדמה הלחה, האור המתחלף וריחות העונות. מבחינה חברתית, האדם אינו ייצור שלם ללא המשפחה הקרובה שלו והקהילה אליה הוא משתייך. 

הבתים שלי הנם מכשיר לחיבור ולא לניתוק, חיבור שאני רואה בו תנאי הכרחי לקיום שלם עבור אנשי המאה ה-21. 

בית מכולות בו חצר פנימית עטופה במטבח, פינת האוכל והסלון  - לב ההתרחשות של הבית

בית משפחה הכולל "קיר משפחה" הנותן תחושת ערך לכל אחד מבני הבית (קרדיט הדמיה: "מבטים - הדמיות אדריכליות")

בית מחבק חצר משותפת לכולם ובה נחלת המשפחה ההיסטורית

בית העוטף לב משותף וצומח, נצפה מכל האגפים

חצר פנימית בבית המהווה מרכז משפחתי שניתן לראות מכל האגפים

בית סובב סביב חצר פנימית המחברת אותו לחצר גדולה משותפת למשפחה מורחבת

בית המאפשר קשרים משפחתיים וכן קשרי שכנות קהילתיים