אדריכל איל יוסינגר לוגו

אדריכל איל יוסינגר לוגו
לוגו איל יוסינגר

20 נובמבר 2014

אדריכלות לאדם שאחרי האדם



חלק א׳ - מי הוא האדם שאחרי האדם


אנשי דור ה-U
1.

דור ה-x, דור ה-y, אני קורא לנו דור ה-u
לכו בכל רחוב ותראו אותנו, מקופלים כאות u, מבטינו ממוקדים 34 ס״מ* קדימה ולמטה אל לוח פלסטיק בוהק. הקשר עין-יד מעולם לא היה הדוק יותר, בזמן שעינינו כבולות אל כדורי הבדולח הקטנים המנתקים ומחברים אותנו מכל מה שקיים. דיסוננס קוגניטיבי קוראים לזה. אנחנו בכל מקום ואנחנו בשום מקום באותו הזמן. שלל החושים שלנו (יש יותר מחמישה, תבדקו בהזדמנות) מתבטלים, ורק הראיה למרחקים קצרים משדרת אותות שמקורם בלוח שטוח במידות 123.8x58.6x7.6 מ״מ*

*מדדתי 


2.

אנחנו גדולים יותר. הרבה יותר. הבוהן שלנו מקיפה את העולם כולו באפס זמן, קונה באוהיו ומוכרת בסין. אנחנו מדברים בכל השפות שאפשר. מצלמים את עצמנו בתל אביב בשביל שיראו את זה מיד בטורונטו. הגוף שלנו נמתח כמטחווי הרשת, גבולות המוח האנושי אינם מצומצמים עוד לגוף. במצמוץ אחד נדלקת נורה באוסטרליה, בשני  מפוטרים שישים בני אדם. לא רחוק היום בו נוכל להזיז יד מכאנית שנחה במרחק חצי עולם מאיתנו. ואז עין. ואז ראש. גופנו יתפרש תפיסתית ופיזית על פני יבשות ומקומות רבים, ואנו נהיה כאן וגם שם באותה העת ממש. חלקים מאיתנו ישתתפו בפגישה. אחרים יעשו סקס. נאכיל את המוח בזמן גלישת סקי באלפים, נרוקן את קיבתנו בזמן צניחה ממטוס. 

הטכנולוגיה של נוכחות מבוזרת שכזו הנה ״בהישג יד״, אם תרשו לי להשתמש בקלישאה המתייחסת ליד האנושית כדבר שיש לו תחום השגה מוגבל. אך זו אינה התפנית האחרונה הצפויה לנו בתולדות האדם של העשורים הבאים. מהפכה אחרת מתחוללת עם מציאת הקשרים בין המחשב אל המוח האנושי. חלקו אדם וחלקו מכונה, האיש הביוני חושב ומרגיש מליבו וכליותיו, אך פועל וחש את הסביבה מתוך שלל הרחבות לחושיו ואבריו. מכשירים שמודדים דופק, צעדים, לעיסות, מדרגות, שריפת קלוריות, שינה ושלל אחרים כבר נמכרים לכל אדם. מכאן ועד מכשירים שמוטמעים כחלק מגופנו הדרך היא קצרה. דמיינו השתלת קרניות בעיניים, שהן עדשה ומחשב. ניתן להתאים למשל עדשות לראיית לילה, קריאה בכל שפה, צילום ישירות מהעין, הגדלה טלסקופית או ראייה מיקרוסקופית. ידיים ורגליים רובוטיות יאפשרו לקטועי גפיים ומשותקים לחזור לתפקוד מלא. אנשים יוכלו להרים פי כמה ממשקלם, לרוץ מהר מברדלס ולשחות כמו דג ברקודה בעת הסתערות על טרפו. שתל באוזן יבטיח שמיעה מוזיקלית אבסולוטית, הבנת כל השפות האנושיות ועוד מילים של כמה בעלי חיים מפותחים, זיהוי מיידי של כל זמר או מלחין ופענוח רגשות ושקרים מבעד לאינטונציה של כל דובר. 


3.
אדריכלים עבור אנשים מהונדסים גנטית

חיים מהונדסים גנטית כבר מקיפים אותנו. מרבית אם לא כל הירקות והפירות שאנו צורכים עברו התערבות אנושית על מנת להתאימם לצרכי השוק והצלחת. הפרות יצרניות החלב שלנו הנן תוצר של סלקציה גנטית קפדנית. כך גם עם מקורות הבשר, הביצים ושאר בעלי החיים המשתתפים בתעשייה. אך כל אלה אינן חדשים במיוחד, שכן מאז המהפכה החקלאית עמל האדם על ניפוי והשבחה של זנים ומינים המתאימים לצרכיו. 
התפנית החדשה כוללת התערבות ממוקדת באבני הבניין של החיים. ארנבים זוהרים בחושך. כבשים משוכפלות. המתת עוברים בעלי חוסר בגן זה או אחר. 
קרוב היום בו נוכל לשפר את עצמנו ישירות דרך הוראות הבניין. בהתחלה רק קצת. עור מבריק וצעיר יותר, מניעת התקרחות, החלפת צבע העיניים. אחר כך ישפרו את הזיכרון, יקנו לנו יכולת לנגן בכינור או לצייר בלי שבעבר נגענו במכחול. נוכל להגדיל שרירים ולוותר על שומן עודף. להיות גבוהים, לחיות יותר. מי שתהיה לו גישה לטכנולוגיות החדשות יהפוך במהרה לאדם-על, דילוג אבולוציוני אל מעבר להומו סאפיאנס. 

4.

אדריכלות לרשת של מוחות
אם כל המחשבים בעולם מחוברים היום לרשת אחת, מהרגע שהמוח האחד מתחבר למחשב אחד, נפתחת האפשרות לחיבור מוחי של האנושות כולה. הדיון הסוציולוגי אודות מי ינהיג את הרשת, מי יתפוס בעלות או אחריות הנו מרתק, אך אני מעדיף לעסוק בכמה הזדמנויות בסיסיות שהחיבור המוחי העולמי מציע. 

הזיכרון הופך שיתופי. זיכרונות האחד של כולם, זיכרונם של כולם אצל האחד. במקרה בו אנשים רבים היו עדים לאירוע גדול, נניח רעידת אדמה או דווקא מופע רוק מחשמל, יכול כל אדם לזכור את הרגע דרך אלפי חוויות אחרות. הזיכרון הופך נאמן יותר למקור, מוטה פחות מן הסובייקט ומפרשנותו האישית. הנוכחים בהופעת הרוק יראו אותה מכל מקומות הישיבה הקיימים. יצפו במשקפת מרחוק וגם יתפסו את מעיל העור שיזרוק הזמר אל השורות הראשונות. הנוכחים ברעש האדמה יחוו ניסים ואסונות במקביל. חילוץ ואבדון, מוות וזכות לחיים מחדש. 

אדריכלות לאנשים ביוניים
פחדיו של כל אדם הופכים כעת לפחדיהם של כולם. השיתוק מפני ביצוע פעולה כלשהיא הופך להיות קולקטיבי, וכל המחוברים לרשת נתקעים באותו מעגל של פחד וקיפאון. 

שאלה ששואל אדם אחד הופכת להיות השאלה של כולם, ומיד תתקבלנה תשובות כמספר המשתתפים החולקים את הקישור המוחי. פעולה כזו יכולה לספק תשובות רבות לכל שאלה, אך באותו הזמן גם ליצור מספר זהה של שאלות חדשות.

אנשים שונים ייהנו יחד מאותם הדברים ויסלדו יחד מאותם הדברים ממש. כיעור ויופי יהפכו לדבר אחד, אשר יש לו פנים רבות. כל אדם יוכל להרגיש נינוח ושליו ובאותו הזמן גם עצבני ומתוח לנוכח יצירת אמנות מסוימת, קריאה בספר או האזנה למוזיקה מסוג מסוים.






מה דעתכם? מוזמנים להוסיף תגובה משלכם לפוסט.

המשך בקרוב - חלק ב' -  אדריכלות של פוסט הומו-סאפיאנס.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה