חלומות מודפסים בשלושה ממדים

להקים בית שלם תוך עשרים וארבע שעות, כולל חשמל, תשתיות ואפילו ריהוט. לאחר כחודש להחליט שהבית אינו מתאים, להמיס אותו בחזרה לחומרי הגלם בתהליך של מחזור מלא ולייצרו מחדש לפי הדרישות. להוסיף חדרים תוך שעות ספורות כשהמשפחה מתרחבת. לעצב לבד חללים, רהיטים, לבחור טקסטורה לקיר, צבעים ותאורה. 
הזייה, או העתיד הנראה לעין?

-"מחר נוסעים ללילה במלון, אנחנו שוב מחליפים את הבית".

הדפסה תלת ממדית מתכננת להסתער על עולם התעשייה, ולשנות מן היסוד את שיטות הייצור והצריכה המסורתיות. לא רחוק היום בו נוכל לגשת לחנות ולייצר לעצמנו נעליים, בגדים או משקפיים המותאמים במדויק למידות ולרצון העיצובי שלנו. אפשרות נוספת היא לעצב כרצוננו בעזרת המחשב בבית, ולקבל את המוצר המוגמר בדואר, או יותר מכך: לייצר אותו בבית בעצמנו.

- "היי, מאיפה הנעליים המהממות האלה?"
- "הדפסתי אותן אתמול בבית, אבל נראה לי שלערב אני מכינה חדשות".

הדפסה תלת ממדית משתמשת במגוון חומרים הולך וגדל בהם סוגים שונים של פולימרים (פלסטיק), מתכות, גבס ובטון סיבי ואף מוצרי מאכל. למעשה, כל מה שיכול לעבור ממצב נוזלי דרך מזרק ואז להתקשות ולהתמצק, יכול לשמש בהדפסה תלת ממדית.

שיטת ההדפסה היא ייצור בשכבות. יש משהו מאד מאוזן ורך בבנייה אופקית של שכבות מיקרוניות. כמו שכבות גיאולוגיות נבנים חפצים רדיד אחר רדיד, טופוגרפיה מרחבית גמישה ומפותלת. אין אבדן של חומר והרעש מינימלי. אפשרויות הדיוק הן חלקיקי המילימטר, ויכולות לגרות את דמיון המעצבים בייצור פרטים וחיבורים שלא נראו בעבר. 

באדריכלות, נוכל לראות בעתיד הקרוב שילוב של אביזרים מודפסים בבניה. תחום עיצוב הפנים יאמץ ראשון אלמנטים מודפסים או מרוכבים, וכן כאלה שמיוצרים באמצעות חיתוך לייזר, כרסום או בנייה רובוטית.

החזון היותר מרגש, הוא בניית מבנים של ממש בהדפסה תלת ממדית. שימוש בבטון סיבי, חומרים פלסטיים עמידים וחומרי בידוד מוקצפים יאפשרו הקמה מהירה מאד ומדויקת מאד של בתים ומבנים.

מי מאיתנו יהיה הראשון לגור בבית מודפס?

סרטון המדגים תהליך הדפסה תלת ממדית שעשיתי

שיטת ההדפסה התלת ממדית היא ייצור בשכבות

מודלים שלי בהדפסת תלת ממד

ממודל מחשב למשהו שאפשר לבעוט בו

בתוך התפוז ילד ישן

הבן שלי הביא שיר מהגן:

------------------------------------------

קילפתי תפוז, 

מצאתי בפנים - 

כמו בתוך קן 

ילד ישן. 

הילד אמר: 

"אתה עשית פה חור, 

תקן את הפלח, 

נושב עלי קור." 

אמרתי: "רגע, 

סליחה, שלום." 

ואת הפלחים 

שמתי במקום. 

ועד היום - 

אם הוא לא הצטנן, 

בתוך התפוז 

ילד ישן. 

------------------------------------------

אדריכלות בשירות מצוקת הדיור, או: הגיגי אדריכל אודות מגורים, בשילוב שירי ילדים

נגיד שמצליחים להנדס גנטית פירות מספיק גדולים, כך שאפשר להכנס לתוכם. מישהו קונה את הפרי לפי משקל, ואז מתחיל לאכול את דרכו פנימה. החור הראשון משמש כדלת וגם חלון, וככל שהוא אוכל יותר נוצר בפנים חדר עגלגל ונעים שמתאים למידותיו. הוא בוחר לגור בתוך הפרי.

ברהיטים כמעט ואין צורך. הוא אוכל בצורה שמשאירה ספסל, שולחן ומיטה המפוסלים כחלק מהחדר. מים חשמל וניקוז מגיעים כמובן מהתשתיות העירוניות. 

ערב אחד למשל, הוא מזמין אליו אורחים. כולם נהנים מאכילת הפרי, ואגב כך חופרים מסדרון נוסף בבית. הם אפילו מביאים איתם את חיית המחמד שלהם שתעזור לכרסם. יש חתולים שאוהבים לאכול מלון למשל. 

זה לא סתם שרוב הפירות עגולים. כדור הוא הצורה האופטימלית בהיבט של יחס מעטפת לנפח. כדור גם תופס מינימום שטח על הקרקע - הוא נוגע בקרקע בנקודה אחת אפסית, וצומח ממנה לכל הכיוונים. בשיטה הזו אפשר אפילו לכרסם פירות בעלי קומות. החלום הרטוב של כל נדלניסט.

את הפרי שהוא לא אוכל הוא חותך, אורז ומוכר לאחרים. בכסף הוא קונה חומרים משמרים וטיח אדמה בכדי לכסות את קירות הפנים. בית הפרי יחזיק מעמד בערך שלוש שנים, ועליו לתכנן ולהכין את ביתו הבא. הוא שומר זרעים נבחרים מאכילת הבית וזורע אותם בחצר. בערך בזמן שביתו הנוכחי יתחיל להראות סימני ריקבון, יבשילו פירות-ענק חדשים. הוא יבחר את המתאים ביותר, ואת האחרים ימכור על פי משקל. בביתו החדש, יכרסם עוד שני חדרים. עכשיו כשגדלה משפחתו, הוא בוחר להקצות חדר שינה נפרד גם לעצמו ולילדים. 

------------------------------------------

אישה אחת, גרה בתוך אבטיח גדול נורא 

היו לה שני שרפרפים וכסא ומנורה 

היא חתכה לה חלון וחצבה לה סלון 

ותלתה שם תמונה והכניסה ארון 

וחתול שיצוד עכברים היא גידלה בפינה 

ופתאום הסתיימה העונה. 

------------------------------------------

מילים לשירים: נורית זרחי

סקיצה: איל יוסינגר; מתוך פרוייקט אקדמי, ספריה לילדים בהוד השרון.

מגורים בתוך פרי; מתוך פרוייקט אקדמי, ספריה לילדים בהוד-השרון, אדריכל איל יוסינגר

נעים להכיר, אדריכל איל יוסינגר

אני איל יוסינגר, אדריכל בן 36, נשוי ואב לשני בנים נפלאים. למדתי במחלקה לארכיטקטורה באריאל לימודים של חמש שנים, וכעת אני לקראת סיום תקופת ההתמחות בת השלוש שנים. בשנים האחרונות עסקתי בהוראה בתחום התכנון הממוחשב, והשתתפתי בתכנון מבנים רבים החל מבתים פרטיים ועד בתי ספר וגשרים. 

אדריכלות היא מקצוע שבחר אותי. אבא שלי הוא צייר ומהנדס מטוסים, כך שהשילוב בין אמנות למדע עבורי הוא טבעי. אני מאמין שאדריכלות היא המפלט האחרון לג׳נרליסטים. בעידן של התמחויות צרות יותר ויותר, האדריכל הוא מי שמופקד על הראייה השלמה והכוללת. לאדריכל הכשרה מדעית, אמנותית, תרבותית וחברתית.  בלימודי אדריכלות אפשר לעבור משיעור בפיזיקה והנדסת מבנים לשיעור על רמברנדט, ולאף אחד זה לא יראה מוזר.  

תהליך היצירה שלי מתחיל תמיד עם הידיים. אני מעביר רעיונות וחלומות לנייר, ומנהל דו שיח פרטי עם הדף והעיפרון. אני מאמין שהמבנה של כף היד מכיל איזו אינטליגנציה ששום מחשב לא יכול לחקות. 

לאחר שלב הסקיצה אני עובר לבניית מודל תלת ממדי ממוחשב, איתו אפשר לראות את התכנון כפי שיראה במציאות ולבחון אותו במגוון היבטים. בשלב זה אפשר גם להחליט החלטות עיצוביות והחלטות שקשורות לבניה ירוקה כגון אור וצל. השלב המתקדם יותר הוא שרטוטים דו ממדיים, כאן אפשר לפרט את התכנון לרמה של הוראות ביצוע לקבלנים. 

התבקשתי לתכנן תחנת דלק. בחרתי לתכנן לא את מה שקיים היום, אלא את מה שאני מקווה שיקרה מחר. תחנת הדלק שלי מיועדת לטעינת רכבים חשמליים, ונמצאת בלב אזור עירוני מצופף. ניסיתי להגשים באמצעות המבנה את החזון של עירוב שימושים בעיר: אנשים גרים, עובדים, קונים ומבלים באותו המתחם, מקום שיוצר סביבו קהילה. הדבר מזכיר את כיכר העיר של ימי הביניים, רק שבמקום להשקות סוסים, אפשר להחליף סוללה לאוטו. 

המאה הנוכחית היא עידן של תיקון. אחרי התיעוש והאידאולוגיות הגדולות של המאה העשרים, אני מזהה נסיונות של החזרת העיר לתושביה, וחשיבה על עיר בת קיימא. 

אי אפשר להמשיך ולהסכים לשכונות מגורים הנפרדות מאיזורי תעסוקה, מסחר וקהילה. זה כמו לדמיין אדם שהעצמות שלו נפרדות מהעור והשרירים. כל אחד מהחלקים יכול להיות בריא ותקין, אבל בלי לעבוד יחד הם חסרי משמעות. 

המבנה שתכננתי הוא ירוק מעצם העובדה שהוא מחזיר את החיים למרכז העיר. במקום תלות ברכב פרטי ונסיעות הלוך ושוב למרכזי קניות בפאתי הערים, תכנון כזה מעלה שוב סומק בלחיים של רחובות שהולכים ונשכחים. זה מוביל לחסכון באנרגיה, פחות זיהום אוויר ופחות בזבוז על תשתיות. זה גם מאפשר עיר שוויונית יותר, בה גם צעירים ומבוגרים יכולים להנות מהמרחב הציבורי ומהשירותים שהעיר מציעה. 

ברזולוציה פרטנית יותר, למבנה יש עוד כמה יתרונות בהיבט של בניה ירוקה. חזיתו הראשית של  המבנה פונה דרומה. בקיץ קל לחסום את השמש הדרומית הישירה ולמנוע חימום יתר, ובחורף השמש הזו רצויה וחוסכת בצריכת חשמל ועלויות חימום. 

אור טבעי חודר פנימה דרך המעטפת ודרך פתחי אור בתקרה, דבר המקטין את הצורך בתאורה חשמלית ומשפר ההרגשה הכללית של השוהים במבנה.

גג המבנה מנוצל כשטח נוסף, ושכבות של צמחיה הן כמו שמיכה התורמת לבידוד החום של הגג. 

אויר צח זורם במבנה בצורה מבוקרת, וניתן להתאים את הפתחים בהתאם לכיוון ועוצמת הרוחות. 

לבסוף, גם בבחירת חומרי הבנייה והגמר הושם דגש על חומרים בעלי תקינה ירוקה. חומרים כאלה עשויים להיות חומרים ממוחזרים וברי מיחזור בעתיד, חומרים שאינם פולטים מרכיבים רעילים ואשר בתהליך הייצור שלהם הושם דגש על תעשייה הוגנת וסחר הוגן. 

אני חושב שעתיד האדריכלות במאה העשרים ואחת עתיד מעניין מאד. עד סוף המאה אנו נראה בניינים שלמים שמודפסים בשטח במדפסות תלת ממדיות, נראה חומרי בנייה שמנקים ואפילו מתקנים את עצמם ונראה מבנים שיכולים להשתנות בהתאם לצרכים המשתנים. 

אדריכל מוכרח להיות בקיא באופן שוטף בטכנולוגיה ובהלכי התרבות, ועליו להיות איש של חזון המסוגל לגרום לאנשים להאמין ברעיונות שלו ולרצות להפוך אותם למציאות.

סרטון על אדריכל איל יוסינגר באתר "בניין ודיור"

ועכשיו לתמונות:

תחנת דלק וכיכר עירונית - עירוב שימושים באדריכלות

מקומות מסחר משולבים בתחנת דלק

אפשרות להחלפת סוללה או טעינה בעמדה אישית

שילוב התחנה במרקם שכונתי

בתחנת הטעינה החשמלית בית קפה וחנות נוחות

מבט לילי על תחנת דלק באדריכלות ירוקה

אדריכל איל יוסינגר