בניה ירוקה היא געגוע

הבניה הירוקה הנה מגמה של תיקון, אשר באה לאחר מאה של קלקול. 

מה התקלקל? מתוך נסיונות כנים לספק מגורים ראויים למליוני אנשים שעברו מן הכפר אל מרכזי הערים, התחולל תהליך של קריעת האדם מקשרי הגומלין עם תנאי מחייתו לאורך הדורות. 

אדם הבונה את ביתו בעידן הטרום תעשייתי הוכרח לבוא בדין ובדברים עם המקום. יהיה זה האקלים, החומרים שבנמצא, הטכנולוגיות הזמינות או המסורת המקומית, הבית שיקף את קשרי הגומלין בין הצורך בהגנה ובפרטיות לבין כנות וזהות מקומית. 

אך זה אינו כל הסיפור. הקרע המשמעותי שחוללה המאה של התעשייה מתרחש בכלל בהיבט אחר: הנטישה הגדולה של האדם את החברה. התפקיד המרכזי שלקחה לעצמה המדינה המודרנית הוא לפרק את המשפחה, השבט והקהילה. אם בעבר היה הקשר העמוק והרציף עם המשפחה תנאי הכרחי להשרדות, הרי שהיום ניתן לחיות ביחידאות מלאה, מבלי שיחסר דבר - לפחות לא במובן החומרי. 

מגמת הבנייה הירוקה מקפלת בתוכה געגוע אל אורח חיים שיצא מתוך חיינו. אלו הם חיים בגובה העיניים עם העץ, עם האדמה, האוויר והשמש. אלו הם חיים בהם למשפחה, לכפר ולקהילה יש אחריות עלינו, על קיומנו הגשמי, הנפשי והרוחני. זו גישה של גישור על פני תהום שפערה המאה העשרים. 

כאשר אני מתכנן מבנה אני מתגעגע לחיים של טרום עידן התעשייה. חשוב לי לחבר מחדש את האדם אל משפחתו ואל קהילתו. אני בוחן את היחסים העדינים בתוך כל משפחה על מנת להציע מרחב מתאים, מקום לצמיחה אישית ומשפחתית של כל בני הבית. הדבר מושג באמצעות חללים המהווים הזדמנות למפגש ולמערכות יחסים מגוונות. הבית מבחינתי הוא מוזיאון של מצבי חברה שונים, מפרטיות מלאה ועד לשהייה משותפת בחלל אחד. את מצבי החברה מלווה החלל באמצעות אור, פרופרוציה ומיקום פונקציונאלי. 

את הקשר לקהילה אני מאחה באמצעות הצעה למפגשים אקראיים יום-יומיים לצד אפשרות לפרטיות מלאה. אדם הפוגש את שכנו בזמן הקפה של הבוקר ומברכו לשלום, ירגיש נטוע יותר בחייו הקהילתיים, ויצמח אל תוך בטחון ואושר. 

בהיבטים סביבתיים חשוב לי להציע מגע ישיר ובלתי אמצעי בין האדם אל גזע העץ המחוספס, האדמה הלחה, האור המתחלף וריחות העונות. מבחינה חברתית, האדם אינו ייצור שלם ללא המשפחה הקרובה שלו והקהילה אליה הוא משתייך. 

הבתים שלי הנם מכשיר לחיבור ולא לניתוק, חיבור שאני רואה בו תנאי הכרחי לקיום שלם עבור אנשי המאה ה-21. 

בית מכולות בו חצר פנימית עטופה במטבח, פינת האוכל והסלון  - לב ההתרחשות של הבית

בית משפחה הכולל "קיר משפחה" הנותן תחושת ערך לכל אחד מבני הבית (קרדיט הדמיה: "מבטים - הדמיות אדריכליות")

בית מחבק חצר משותפת לכולם ובה נחלת המשפחה ההיסטורית

בית העוטף לב משותף וצומח, נצפה מכל האגפים

חצר פנימית בבית המהווה מרכז משפחתי שניתן לראות מכל האגפים

בית סובב סביב חצר פנימית המחברת אותו לחצר גדולה משותפת למשפחה מורחבת

בית המאפשר קשרים משפחתיים וכן קשרי שכנות קהילתיים

דת ואדריכלות

דבר אל העצים והאבנים

בראשית היו השמים והארץ. כשאנו בני האדם נכנסנו לתמונה, כלואים בין אדמה לרקיע, ראינו את עצמנו כחלק בלתי נפרד מכל הקיים סביבנו. רוח החיים האנושית לא נבדלה מרוח החיים של השועל, הנשר או העץ. גם לסלעים, להרים ולנהרות יוחס ממד רוחני, נשמה הפועמת ומקשרת בין הדברים. האדם לא ראה את עצמו עליון, או שולט או שונה במיוחד משאר התופעות שסביבו. רוחו הייתה ייחודית, אך שווה במעמדה לרוחות של המים, האש, הצמחים ובעלי החיים. מתוך שווין מעמדות זה, יכול היה האדם לבוא בדין ובדברים עם רוחות אחרות, ולהגיע עמם להסכמות. קבוצת אנשים שבחרה להתיישב במערה מסוימת, יכלה לפנות אל רוח המערה ולבקש ממנה זכות להתגורר בה. האדם פנה אל העצים וביקש שיתנו פרי, פנה אל העננים שיורידו גשם ופנה אל החיות בכדי לזכות בכוחן, זריזותן ואומץ ליבן. הטבע הפך למצפן המוסרי של אבות אבותינו. בטקסי לידה או טקסי חניכה, קיבלו ילדים את סמל הרוח שלהם. רוח זו הייתה הרוח השומרת עליהם, אך גם הרוח שעליהם לכבד ולשמור בעצמם. בעוד חיי האדם היו זמניים, הרוחות נתפסו כנצחיות, וסומלו לעיתים באמצעות סמלי טוטם שבטיים. לאדם ניתנה אפשרות לפנות אל הרוח שלו, להוועץ בה, ולקבל ממנה הנחיות רוחניות כיצד עליו לפעול. רוח זו מזכירה את האלטר-אגו של זיגמונד פרויד, ותפקידה להכווין את המצפון ולהאיר לנו את הדרך.

בתי המגורים של האדם בתרבויות אנימיסטיות (המאמינות בקיומן של רוחות) מהווים המשך ישיר של הטבע. חומרי הבנייה הם מקומיים, מלוקטים ומטופלים בשיטות המכבדות ואינן מכלות את המשאבים הקיימים. שיטת הבנייה מהירה, בדרך כלל יום אחד, מה שמאפשר קורת גג בלילה לאחר יום של הקמה. הבנייה לעיתים עונתית, ולרוב מאפשרת לכל חברי הקבוצה או המשפחה לקחת חלק בהקמת הבית. הצורך לנדוד קיים בתרבויות אנימיסטיות שאינן חקלאיות, ועל כן בתים רבים ניתנים לקיפול או הריסה, והקמה מחדש במהירות במקום אחר. 

מידות הבית נקבעות על ידי רכיביו הטבעיים. בית העשוי מענפי עץ למשל, גודלו כגודל ענף מכופף. בית עשוי אבן בשיטת "3 אבנים" (כמו סטונהנג' שבדרום אנגליה), גודל מפתח הקירות שלו כגודל האבן הגדולה ביותר שניתן להפיק ממחצבה קרובה. גגות עם מרישים מעץ או מבמבוק, מאפשרים מפתח שגודלו תלוי בחוזקו של החומר המקומי.


וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. (ספר בראשית, א', כו)

האדם משנה תפקיד

הדתות האנימיסטיות מתפתחות לדתות אליליות, הדתות האליליות לדתות דואליסטיות (אל טוב ואל רע) ולדתות מונותאיסטיות. כאן, האמינו אבותינו כי לנו בני האדם תפקיד חשוב ומשמעותי יותר משאר חלקי הבריאה. למעשה, היהדות מסבירה כי תפקיד האדם לשלוט ולרדות בבעלי החיים. האמונה היהודית משייכת את הנשמה רק לבני האנוש, וכך קובעת כי מותר האדם מן הבהמה. 

כאשר האדם מצווה לרדות בעולם, ונשמתו הייחודית עולה על כל החי, הצומח והקיים סביבו, זכותו וחובתו להפר את סדרי הבריאה לטובתו. הקרע בין האדם לסביבה כביר. זהו עולם שנוצר כולו עבור האדם, נזר הבריאה, המקבל היתר לעשות בטבע כרצונו. 

הפוטנציאל העצום להרס הסביבה, לא בא למימוש מלא עד שניתנו לאנשים הכלים המתאימים לכך. המהפכה התעשייתית, תולדה מאוחרת של המהפיכה המדעית וכינון מדינות הלאום, סיפקה את הנשק האולטימטיבי בידי החיה שחונכה כי היא פסגת החיים על הארץ. כילוי משאבים, זיהום המים והאוויר, הרס קהילות חקלאיות והכחדת בתי גידול הם רק חלק מהרעות החולות של התיעוש המואץ ברחבי תבל. 

עד המהפיכה התעשייתית, נותרה האדריכלות למגורים קרובה לאדריכלות המסורתית מקדמת דנא. בתים נבנו בעיקר מחומרים מקומיים, הוקמו בידי בני המשפחה או בעזרתם והוגבלו מאד במידותיהם בידי תכונות חומרי הבניה. בתים כאלה יכלו לחזור אל הטבע תוך פגיעה מזערית בסביבה. עץ, אבן וברזל הם חומרים טבעיים, ואפילו שימוש בסיד שרוף או זכוכית לא נראו כמערערים במיוחד את האיזון האקולוגי. 

תחילת המאה ה-20 כבר בישרה שינוי קיצוני. שילוב של טכנולוגיות תעשייתות חדשות לצד גדילה עצומה באוכלוסיה והמעבר לערים הגדולות, הולידו גישות שונות מאד לבניה למגורים.

האדריכלות המודרנית חייבת את ימיה הראשונים לגילוי הבטון המזוין. יתרה מכך, המצאת המסמר המתועש, איפשרה את הקמתן של תבניות העץ לבטון, מאותו הסוג שרואים עד היום כמעט בכל אתר בניה. הבטון ניתק לנצח את הקשר הרגיש בין תכונות החומר הטבעי לבין מידות הבית, ואפשר לבחור דברים אחרים שיהפכו להיות קבועי התכנון. הבחירה הראשונה המזוהה עם אדריכלי המודרניזם - היא האדם.

האדם כקבוע התכנון

העיסוק במידות האדם הפך אובססיבי אצל אדריכלים השייכים לדור המכונה. "הבית הוא מכונת מגורים" קבעה אמירתו המפורסמת של לה-קורבוזיה, ומכאן נובע שהאדם הוא חלק במכונה. מכונות מצטיינות ביעילותן, ועל כן יחידת המגורים צריכה להתאפיין גם היא ביכולות של שכפול, הקטנה למינימום האפשרי ועמידות לאורך זמן. דירות המגורים המכונות unite d'habitation (בפשטות מצרפתית - "יחידת מגורים"), ביטאו את האידיאל המכאני בסביבת מגורים המתאימה לכל פועל.

"אדריכלות ירוקה" - דרך חזרה?

 בתחילת המאה ה-21 מתעורר האדם, עירום כבגן העדן ומביט על חטאיו. המאה שעברה הותירה אדמה מזוהמת וחבוטה, שינויי אקלים קיצוניים, הרס קהילות ותרבויות בנות מאות שנים והכחדת חיים בני מיליונים. התובנה כי אי אפשר להמשיך באותה הדרך מתגבשת לאט במוחם של אנשים וממשלות.

אדריכלות המאה ה-21 מנסה להתמודד עם האתגר הסביבתי. כיום, רובה המוחץ של הבניה למגורים היא בניה מודרניסטית. במובן זה כאילו לא התחלפה לה מאה, והאדריכלים ממשיכים לתכנן בתים "מודרניים", כמו לפני מאה שנים לפחות. יחד עם זאת, לאור רגולציה הנוגעת להתייעלות אנרטית במדינות מסוימות, מוסר פנימי של מתכננים ודרישה גוברת של לקוחות, ממציאים האדריכלים פתרונות חדשים לבעיות ישנות. עדיין, קשה לטעון כי התגבשה שפה קוהרנטית וצלולה של "אדריכלות ירוקה". הבתים נראים כמו בתים מתקופת התעשייה, והם אכן עשויים בחומרים ושיטות של תקופה זו. למרות כל המאמץ לחנך לסביבתיות בריאה ומקיימת, בית המגורים הטיפוסי נשאר בזבזני ובעל חתימה אקולוגית גבוהה ומזיקה.

יתכן כי האדם עדיין כלוא בדתות הישנות, בהן קיימים אלים הבוחרים באדם ומכתירים אותו לשלוט. מתוך ראייה כזו, קשה מאד לחזור לחיים שיוויוניים יותר עם הטבע. תפישות "ניו-אייג'יות" שונות, שהפכו פופולאריות מאד בשני העשורים האחרונים של המאה ה-20, הביעו כמיהה מסוימת לחיים עם הסביבה ולא כנגדה. ההתקרבות לתרבויות ילידיות, למנהגיהן ולטקסיהן חושפות אנשים רבים לאפשרות של חיים לצד מה שהיה כאן הרבה לפנינו. 

אדריכלות ירוקה אינה רק תכנון הצללה, בידוד תרמי של מעטפת הבית או אוורור באמצעות הרוח. זו תפישת עולם המנסה לגשר על הפער בין אדון הארץ לנתיניו. תפישה המחזירה את האדם היושב על כס המלכות אל קרקע המציאות, ומציעה לו לחיות בשוייון ובאחווה עם מה שמצוי סביבו. זו תפישה בה העץ, האור והאדמה הם שווי ערך לאדם, ורק אם יבוא עימם האחרון בדין ובדברים, יבין את שפתם ואת רוח המקום השורה עליהם, יוכל להכנס בשעריהם, ולחיות לצידם עוד עידנים רבים.

טיוטה למניפסט של אדריכל

סקיצה כתובה של האדריכלות שלי. 

המסמך הוכן לפני כמה שנים, ומאז אני ניגש לפעמים לקרוא, ללמוד ולעדכן.

אין זה מסמך מוכן וסופי, מאחר והוא, ככל הדברים ביקום, משתנה ומתפתח ללא הרף.

להנאתכם :)

טיוטה למניפסט של אדריכל איל יוסינגר

אג'נדה?

בכל הדורות עמדו הבניינים כביטוי העליון ליכולות האדם ולשאיפותיו.

מטרתם של חללים לשרת את האדם, לשפר את איכות חייו, מצב רוחו ותפקודו. האדריכלות הנה מגרש המשחקים של האופטימיים. בעידן של נביאי זעם ופסימיות מידבקת, יכולה האדריכלות להחזיר את תחושות של יציבות ושמחה בליבם של בני האדם. משורר עשוי לכתוב על העצב, צייר יכול לצייר בצבעים כהים אך האדריכל חותר תמיד למציאות טובה יותר עבור בני האדם.

כלי העבודה שלי

הטבע כמקור השראה הרעיונות שלי הנם מחווה לטבע ולסדרי הבריאה. הצורות הטבעיות אינן אמורפיות ומשוללות חוק כפי שעשויים לטעון מעצבים מסוימים. יש להן צורה מוגדרת וברורה אשר התקבעה במשך מיליארדי שנים של התפתחות פיזיקאלית ואורגנית. אין אני מנסה לחקות את אותן הצורות, אך אני מתייחס אליהן כמקור בלתי נדלה לציטוט חופשי והמשלה.

האדריכלות כסיפור בכל סיפור טוב קיים סיבוך (קונפליקט), התנגשות בין רצונות מנוגדים אשר מתפתח ומניע את העלילה. יכול זה להיות מאבק בין הטוב לרע, בין אדם לחברה או מאבק פנימי בליבו של אדם. על בניינים טובים לתאר מאבק כביר בין חומרים, כוחות פיזיקאליים או צורות. הדרמה מתרחשת, לעיתים גלויה ולעיתים סמויה לעיני המתבונן עד לפתרון המיוחל. בניגוד לסיפורים מסוימים, באדריכלות הסוף חייב תמיד להיות שמח.

מוזיקה ואדריכלות קצב ומקצב, מתח ורגיעה, מבנה הסונאטה, גוון וגובה, הפוגה. המוזיקה הנה רעיון מופשט המובע בזמן מוגדר, ונועדה ללוות את האדם ולרומם את רוחו . האדריכלות הנה רעיון מופשט המובע במרחב מוגדר, ונועדה לצרכי האדם, תוך ביטוי לרוחו ושאיפותיו. רעיונות וגישות שונות למוזיקה מוצאות את דרכן לביטוי אדריכלי במרחב.

חיפוש אחר טכנולוגיות חדשות אדריכלות מתחוללת לנוכח היחסים בין חומרי הבניין, תכונותיהם של חומרים, המפגש ביניהם והטיפול בכל חומר. יצירה אדריכלית משמעותית אינה שלמה ללא המצאה מחדש של מערכות יחסים בין חומרים.

ממד החלום אדריכלות עוסקת ביציקת הרוח והרגשות לכדי חומרי בניין. התכנון מוכרח לכלול ממד שאינו שכלתני, אלא כזה הפועל מתוך הלב והרוח.

אדריכלות דינאמית יצירה אדריכלית הנה יחידנית, אך צריכים להיות בה מרכיבים המאפשרים שינוי, צמיחה ושימוש שונה או חוזר.

ממד הזמן חללים מתפקדים לאורך היממה, לאורך שנים ואף תקופות שונות. חלל מגיב אל הזמן החולף, עשוי לגבות או להשהות אותו. מרכיב מרכזי בחליפת זמני היום הוא מרכיב האור. מרכיבים בחייו של מבנה הנם צורת הזדקנותם של חומרי הבניה, התפתחות סביבתם והשינויים בצרכים הנובעים משינויים טכנולוגיים, כלכליים וחברתיים. 

רומנטיקה ותשוקה

החיפוש אחר הריגוש, הקצה, דבר והיפוכו, דיסוננס קוגניטיבי כביטוי למציאויות מורכבות.

בניה מודעת אקלים

בניינים ניזונים ומתגוננים מפני משאבי הטבע: אור שמש, רוח וגשם. תכנון המבנה נובע בראש ובראשונה מהבנה של נתוני התאורה הטבעית. אל אור השמש יש להתייחס בהפניות המבנה, מיקומי פתחים וגודלם, חומרי המעטפת והצללות.

*

אני נעזר במחשב בכדי לפתח דרכים חדשות להבעה גראפית, אבל רוצה להשתמש תמיד גם בסקיצה הידנית ויותר מהיום במודלים פיזיים. לכף היד האנושית אינטליגנציה משלה, הנגזרת מהפיזיונומיה שלה ומהאבולוציה.

לכל דבר בעולם יש תדר תהודה. לכל תדר מתחברים תדרים הרמוניים המעצימים אותו, ותדרים הופכיים אשר בכוחם למוטטו.

אני מאמין כי יש לשאוף לטקסטורות פוליפוניות - מגוון משתנה ללא הרף של צלילים שונים וקווי שמע שונים המתמזגים בהרמוניה לאורך זמן.

חיפוש צורות חדשות העונות על צרכים של תפקוד, מבנה ויופי.

צריך לדעת. אנו חיים בעולם מורכב מאד, אך עם נגישות עצומה לידע. יש לחקור, להכיר, לשאול, לקרוא, לחפש.

***

געגועים בירוק (לקראת אדריכלות רגשית חלק IV)

פוסט זה הנו הרביעי בסדרה אודות "אדריכלות רגשית".
הפוסט הקודם עסק בחשיבות האור לתכנון הבית הנכון רגשית.
בפוסט זה אעסוק בקשר עם הטבע ויתרונותיו בתכנון האדריכלי הרגשי.

מוח טבעי בסביבה מתועשת

בנפש האדם טבוע געגוע אל הטבע הבתולי. שלושה וחצי מיליוני שנים התפתח האדם בנוף בראשיתי, גן עדן אבוד שהושפע אך מעט ממעשיהם של אנשים. מרגע אימוץ החקלאות, ובטח מאז מהפיכת התעשייה נושאים בני האדם כיסופים אל הנופים, מקורות המים ובעלי החיים אשר הולכים ונעדרים מחיינו. ניתן לאמר שהמוח שלנו חי בסביבה עירונית-תעשייתית, אבל מותאם אל חיי הטבע. 

בסוף המאה העשרים תבע ההיסטוריון האמריקני תיאודור רוסזק את המונח "אקו-פסיכולוגיה" (Ecopsychology), אשר מתאר את מערכת היחסים בין האדם וסביבות טבעיות. 

ברוח זו נטען בשנת 2005 בספרו של הסופר האמריקני ריצ'ארד לוב, "אחרון הילדים ביער", כי הילדים של היום סובלים ממחסור חמור במגע עם סביבות טבעיות, דבר שלטענתו עשוי לתרום להפרעות קוגנטיביות ורגשיות שונות בהן הפרעות קשב וריכוז. 

עיצוב הבית והקשר לטבע 

הכנסת הטבע אל תוך בתינו יכולה לשפר את הממד הרגשי בחלל. אפרט כמה רעיונות שניתן לשקול בבואנו לעצב ולתכנן את הבית הנכון רגשית.

נוף והשפעתו על התכנון האדריכלי

א.      חלון אל הנוף

      מחקרים רבים נערכו אודות השפעת נוף טבעי על השוהים בחדר. מחקרים נערכו במוסדות ציבור כבתי חולים, בתי הבראה ומוסדות לימוד, ובהם עלה שוב ושוב קשר מיטיב בחדרים עם נוף לעומת מקומות שהנוף נעדר מהם. חולים מבריאים מהר יותר ומדוכאים פחות כשטבע נשקף מחדרם, תלמידים מצליחים יותר במבחני שפה ומתמטיקה כשבחוץ ישנם עצים ולא מגרשי חניה ודיירים נוטים להתגרש פחות כשחלונות ביתם פונים לפארק ולא לקיר בניין שכן. מחקר אחד אף מצא שחשיפה לצבע ירוק מעודדת יצירתיות.

‏ב.       חיית הבית 

      משחר ההיסטוריה חיו בני האדם בקרבת בעלי חיים אחרים. עדויות היסטוריות מלמדות כי ביות בעלי החיים החל לפני כעשרת אלפים שנה לפחות, עת צורפו כלבים, חתולים, עיזים וחזירים אל משפחות האדם. רק במאה האחרונה חל מהפך, בו הוצאו החיות מתוך הבית, לעיתים מסיבות של היגיינה, פנאי או צורך. חשוב לזכור, כי המצב של לחיות עם בעל חיים מבוית הנו המצב הנפוץ יותר על פני ההיסטוריה האנושית. הכנסת חיה הביתה לא רק משפרת את האיזון הרגשי של כלל בני הבית, אלא גם תורמת לביטחון העצמי של ילדים, לשיפור הדימוי העצמי ולפיתוח תחושת האחריות בהם.

‏ג.      עציץ בחלון

      צמחי בית הם שיטה נפוצה לבניית טבע גמדי בבתינו. צמחים כלוונדר בחדר השינה מוסיפים צבע וריח, בעוד בחדר הרחצה אפשר להנות מאלווורה אשר צומחת גם באור מועט ומספקת מאגר קבוע של חומר הזנה טבעי לעור הגוף. קקטוס הפורח ימים בודדים בשנה וכן הנבטת זרעים הן דרכים מצוינות לעודד אחריות של ילדים ועניין משפחתי סביב התפתחותם של צמחים. נבטים מסוימים וצמחי תבלין, נהדרים גם כתוספת לארוחת ערב משפחתית.

עציץ בחלון

‏ד.      מים

      כוחם המאזן והמרגיע של המים יכול להירתם לטובת חדרים שנרצה בהם מנוחה והירגעות. צליל פכפוך מים, אגרטל שקוף ובו צמחי מים צלולים ואקווריום צנוע ונקי יכולים לשפר את תחושת השלווה שבחדר.

ה.    תמונות ותצלומי נוף

      אף שההעדפה הטבעית שלנו היא לנוף אמיתי הנשקף מהחלון, הוכח מחקרית שגם תצלום נוף איכותי או ציורי טבע מפעילים במוחנו תחושות של שלווה ונינוחות. למיקום התמונות חשיבות גבוהה: התמונה הראשונה שנראה בכניסה לבית עשויה להשפיע על האווירה בבית כולו. מומלץ לבחור תמונת פרחים, או תמונות המראות שמחה ושפע. גם תמונות נוף אבסטרקטיות ובייחוד הצבע הירוק נמצאו כבעלות השפעה חיובית.

בית בטבע

ו.       חפצים טבעיים

      חפצים ורהיטים עשויים מעץ טבעי, אבן, אדמה, שעם ועוד מעודדים תחושת חמימות וקרבה. כדאי לשלב חפצים טבעיים כאלה במקומות חשובים בבית, לצד הפלסטיק, העץ המעובד, האלומיניום והברזל הנפוצים. 

תכנון בית חייב לכלול ממד של הכנסת הטבע אל תוכו. אם זו הפניה של חלון אל עץ זית עתיק, קיר אבן ועליו צמח מטפס או שילוב של חפצים מסוימים בעיצוב הבית, על המתכנן לתת דעתו לחומרים ומראות טבעיים אשר להם השפעה מיטיבה על תחושותינו. 

הצילומים בפוסט הם צילומים שלי, להנאתכם.

אדריכלות וזוגיות (לקראת אדריכלות רגשית חלק I)

רגליים יכולות לעזוב את הבית, אבל הלב תמיד נשאר

זיכרונות הילדות המשמעותיים ביותר מתרחשים סביב הבית

עתיד האדריכלות מצוי בפרשנות הרגשית כלפי המרחבים המקיפים אותנו. תכנון בית לא מסתכם בארבעה קירות וגג. הבית הוא המקום בו מעוצבת הרוח שלנו, מתפתחת האישיות ונרקמים היסודות ליחסים החברתיים המשמעותיים בחיינו. אנתרופולוג המאה העשרים המשפיע מרווין האריס, מכנה את הבית "משכנה של אהבה".  

באחד מטיולי בעולם הזדמן לי להגיע לכפר מגדלי אופיום בלאוס שבדרום מזרח אסיה. הכפר הנידח משמר כמה מסורות עתיקות יומין של התיישבות חקלאית באזור זה, ותושביו גרים בבקתות במבוק דלות בדיוק כפי שחיו אבותיהם מאות ואלפי שנים. בכניסתי אל חלק מהבתים נוכחתי שהבית עצמו ריק לחלוטין מרכוש. קירות אריג חזרן, גג עלים ושלד עץ הם כל הנמצא מבחוץ וגם מבפנים. בכל זאת, מספר שמיכות פשוטות בהיקף סימנו את תחומי השינה, ומוט תומך מרכזי ולצידו שולחן קטנטן או סיר היוו את מרכז הבית. דבר אחד לא חמק מעיניי, וחזר על עצמו בכל הבקתות שביקרתי. בכל אחד מהבתים הייתה תלויה על הקיר מגילת עלה או נייר פשוט, מעוטרת תמיד מצידיה בשרשראות של חרוזים, נוצות או פיסות עור צבעוניות. במרכז המגילה ציור פשוט של שתי דמויות, דמות אישה ודמות גבר, אנשי גפרורים המזכירים ציורי ילדים. מגילה זו, כך הוסבר לי, היא מתנת החתונה הניתנת מיד לאחר שבני הכפר מסייעים לבני הזוג לבנות את ביתם הפיזי. הקמת הבית החומרי מושלמת עם ההכרזה על הקמת המעון המשפחתי, הבית במשמעות הרוחנית והסמלית.  

כתובה - לאוס סטייל

בית כפרי בלאוס

שאלות אודות השפעת החלל והבית על היחסים בתוך המשפחה עולות בשנים האחרונות במסגרת ענף חדש בפסיכולוגיה בשם "פסיכולוגיה סביבתית". האמנם יכול תכנון הבית לשפר את מצב הרוח, ההתנהגות והיחסים החברתיים בין בני הזוג והמשפחה? האם לבתים אחרים השפעה הרסנית על החוסן הרגשי ותחושת הסיפוק של בני זוג?

בספרו "על אודות האדריכלות" מציין ויטרוביוס כי האדריכלות מתרחשת במשולש שבין מבנה, תפקוד וצורה. אני מעוניין לדבר כאן על הממד הרביעי באדריכלות, ממד הרגש, היבט נוסף דרכו אפשר לבחון את הסביבה הבנויה. 










תכנון אדריכלי מתחיל בפרוגרמה, רשימת הדרישות והצרכים הפיזיים מהמקום המתוכנן. לקוחה יכולה לבקש ממני לתכנן בית ובו שלושה חדרי שינה, מטבח גדול ומרפסת שמש. אך האם קיימת התייחסות גם לצרכים הרגשיים מאותו המקום שהולך להיות ביתה? אני אשאל את אותה הלקוחה, מהו המקום המשמעותי ביותר שהיא זוכרת מתקופת הילדות. הרכבת הפרוגרמה הרגשית מאפשרת לעצב חללים אשר עונים לחלומות ולזיכרונות הבסיסיים הטבועים בנו.

מהם ההיבטים עליהם צריך לענות בית נכון רגשית?

א. להוות מפלט מלחצי הסביבה.
ב. לעודד אינטראקציות חברתיות בריאות בין דיירי הבית ואורחיו.
ג. לספק ממד של תמיכה דרך תחושות שייכות וזהות.

זוגיות בריאה מתחילה באינדיבידואלים בריאים

על מנת שבית ימלא את הצרכים הרגשיים של כל דייריו, יש לתת ביטוי לצרכים ולחלומות של כל אחד בנפרד. בחדרים הפרטיים הדבר הוא קל, שכן חדר פרטי אמור לשקף באופן כמעט מוחלט את צרכיו וטעמו האישי של הנמצא בו. המקום בו נדרשת יתר תשומת לב הוא דווקא המקום הציבורי והחללים המשותפים. כאן כדאי להקפיד במיוחד ולתת ביטוי לכל אחד מדיירי הבית. אל הסלון המשותף למשל, אפשר להכניס משהו מן התחביבים האישיים של כל אחד. גיטרה של הבעל האוהב לנגן, כן ציור מוכן לעבודה של אשה בעלת נטיות אמנותיות או אוסף אישי מאפשרים לכל אחד להרגיש כי החלל הציבורי כולל גם משהו אישי משלו. גם לילדים מומלץ שיהיה ביטוי משמעותי בחדר המגורים. פינת משחקים, מדף ספרים או קיר שעליו מותר לצייר או להדביק עבודות לא רק ייתן להם תחושה שהחלל הציבורי שייך גם להם, אלא יספק להם תעסוקה בחלל זה, ויעודד יותר אינטראקציות חיוביות עם שאר בני הבית.   

בתכנון נכון ורגיש מובאים לידי ביטוי צורכיהם הרגשיים של דיירי הבית, והחללים השונים הופכים למכשיר לשיפור מצב הרוח, ההתנהגות ותחושת השייכות והקרבה בין כולם.

בפוסטים הבאים אסקור השפעות שונות של תכנון אדריכלי ועיצוב פנים על הבית הנכון רגשית: צבע, אור, צורת הבית, גובה התקרה והשפעת הטבע.

ולסיום, קישור לראיון הרדיו שלי בנושא "אדריכלות וזוגיות".
האזינו עכשיו ביוטיוב.

חלומות מודפסים בשלושה ממדים

להקים בית שלם תוך עשרים וארבע שעות, כולל חשמל, תשתיות ואפילו ריהוט. לאחר כחודש להחליט שהבית אינו מתאים, להמיס אותו בחזרה לחומרי הגלם בתהליך של מחזור מלא ולייצרו מחדש לפי הדרישות. להוסיף חדרים תוך שעות ספורות כשהמשפחה מתרחבת. לעצב לבד חללים, רהיטים, לבחור טקסטורה לקיר, צבעים ותאורה. 
הזייה, או העתיד הנראה לעין?

-"מחר נוסעים ללילה במלון, אנחנו שוב מחליפים את הבית".

הדפסה תלת ממדית מתכננת להסתער על עולם התעשייה, ולשנות מן היסוד את שיטות הייצור והצריכה המסורתיות. לא רחוק היום בו נוכל לגשת לחנות ולייצר לעצמנו נעליים, בגדים או משקפיים המותאמים במדויק למידות ולרצון העיצובי שלנו. אפשרות נוספת היא לעצב כרצוננו בעזרת המחשב בבית, ולקבל את המוצר המוגמר בדואר, או יותר מכך: לייצר אותו בבית בעצמנו.

- "היי, מאיפה הנעליים המהממות האלה?"
- "הדפסתי אותן אתמול בבית, אבל נראה לי שלערב אני מכינה חדשות".

הדפסה תלת ממדית משתמשת במגוון חומרים הולך וגדל בהם סוגים שונים של פולימרים (פלסטיק), מתכות, גבס ובטון סיבי ואף מוצרי מאכל. למעשה, כל מה שיכול לעבור ממצב נוזלי דרך מזרק ואז להתקשות ולהתמצק, יכול לשמש בהדפסה תלת ממדית.

שיטת ההדפסה היא ייצור בשכבות. יש משהו מאד מאוזן ורך בבנייה אופקית של שכבות מיקרוניות. כמו שכבות גיאולוגיות נבנים חפצים רדיד אחר רדיד, טופוגרפיה מרחבית גמישה ומפותלת. אין אבדן של חומר והרעש מינימלי. אפשרויות הדיוק הן חלקיקי המילימטר, ויכולות לגרות את דמיון המעצבים בייצור פרטים וחיבורים שלא נראו בעבר. 

באדריכלות, נוכל לראות בעתיד הקרוב שילוב של אביזרים מודפסים בבניה. תחום עיצוב הפנים יאמץ ראשון אלמנטים מודפסים או מרוכבים, וכן כאלה שמיוצרים באמצעות חיתוך לייזר, כרסום או בנייה רובוטית.

החזון היותר מרגש, הוא בניית מבנים של ממש בהדפסה תלת ממדית. שימוש בבטון סיבי, חומרים פלסטיים עמידים וחומרי בידוד מוקצפים יאפשרו הקמה מהירה מאד ומדויקת מאד של בתים ומבנים.

מי מאיתנו יהיה הראשון לגור בבית מודפס?

סרטון המדגים תהליך הדפסה תלת ממדית שעשיתי

שיטת ההדפסה התלת ממדית היא ייצור בשכבות

מודלים שלי בהדפסת תלת ממד

ממודל מחשב למשהו שאפשר לבעוט בו

נעים להכיר, אדריכל איל יוסינגר

אני איל יוסינגר, אדריכל בן 36, נשוי ואב לשני בנים נפלאים. למדתי במחלקה לארכיטקטורה באריאל לימודים של חמש שנים, וכעת אני לקראת סיום תקופת ההתמחות בת השלוש שנים. בשנים האחרונות עסקתי בהוראה בתחום התכנון הממוחשב, והשתתפתי בתכנון מבנים רבים החל מבתים פרטיים ועד בתי ספר וגשרים. 

אדריכלות היא מקצוע שבחר אותי. אבא שלי הוא צייר ומהנדס מטוסים, כך שהשילוב בין אמנות למדע עבורי הוא טבעי. אני מאמין שאדריכלות היא המפלט האחרון לג׳נרליסטים. בעידן של התמחויות צרות יותר ויותר, האדריכל הוא מי שמופקד על הראייה השלמה והכוללת. לאדריכל הכשרה מדעית, אמנותית, תרבותית וחברתית.  בלימודי אדריכלות אפשר לעבור משיעור בפיזיקה והנדסת מבנים לשיעור על רמברנדט, ולאף אחד זה לא יראה מוזר.  

תהליך היצירה שלי מתחיל תמיד עם הידיים. אני מעביר רעיונות וחלומות לנייר, ומנהל דו שיח פרטי עם הדף והעיפרון. אני מאמין שהמבנה של כף היד מכיל איזו אינטליגנציה ששום מחשב לא יכול לחקות. 

לאחר שלב הסקיצה אני עובר לבניית מודל תלת ממדי ממוחשב, איתו אפשר לראות את התכנון כפי שיראה במציאות ולבחון אותו במגוון היבטים. בשלב זה אפשר גם להחליט החלטות עיצוביות והחלטות שקשורות לבניה ירוקה כגון אור וצל. השלב המתקדם יותר הוא שרטוטים דו ממדיים, כאן אפשר לפרט את התכנון לרמה של הוראות ביצוע לקבלנים. 

התבקשתי לתכנן תחנת דלק. בחרתי לתכנן לא את מה שקיים היום, אלא את מה שאני מקווה שיקרה מחר. תחנת הדלק שלי מיועדת לטעינת רכבים חשמליים, ונמצאת בלב אזור עירוני מצופף. ניסיתי להגשים באמצעות המבנה את החזון של עירוב שימושים בעיר: אנשים גרים, עובדים, קונים ומבלים באותו המתחם, מקום שיוצר סביבו קהילה. הדבר מזכיר את כיכר העיר של ימי הביניים, רק שבמקום להשקות סוסים, אפשר להחליף סוללה לאוטו. 

המאה הנוכחית היא עידן של תיקון. אחרי התיעוש והאידאולוגיות הגדולות של המאה העשרים, אני מזהה נסיונות של החזרת העיר לתושביה, וחשיבה על עיר בת קיימא. 

אי אפשר להמשיך ולהסכים לשכונות מגורים הנפרדות מאיזורי תעסוקה, מסחר וקהילה. זה כמו לדמיין אדם שהעצמות שלו נפרדות מהעור והשרירים. כל אחד מהחלקים יכול להיות בריא ותקין, אבל בלי לעבוד יחד הם חסרי משמעות. 

המבנה שתכננתי הוא ירוק מעצם העובדה שהוא מחזיר את החיים למרכז העיר. במקום תלות ברכב פרטי ונסיעות הלוך ושוב למרכזי קניות בפאתי הערים, תכנון כזה מעלה שוב סומק בלחיים של רחובות שהולכים ונשכחים. זה מוביל לחסכון באנרגיה, פחות זיהום אוויר ופחות בזבוז על תשתיות. זה גם מאפשר עיר שוויונית יותר, בה גם צעירים ומבוגרים יכולים להנות מהמרחב הציבורי ומהשירותים שהעיר מציעה. 

ברזולוציה פרטנית יותר, למבנה יש עוד כמה יתרונות בהיבט של בניה ירוקה. חזיתו הראשית של  המבנה פונה דרומה. בקיץ קל לחסום את השמש הדרומית הישירה ולמנוע חימום יתר, ובחורף השמש הזו רצויה וחוסכת בצריכת חשמל ועלויות חימום. 

אור טבעי חודר פנימה דרך המעטפת ודרך פתחי אור בתקרה, דבר המקטין את הצורך בתאורה חשמלית ומשפר ההרגשה הכללית של השוהים במבנה.

גג המבנה מנוצל כשטח נוסף, ושכבות של צמחיה הן כמו שמיכה התורמת לבידוד החום של הגג. 

אויר צח זורם במבנה בצורה מבוקרת, וניתן להתאים את הפתחים בהתאם לכיוון ועוצמת הרוחות. 

לבסוף, גם בבחירת חומרי הבנייה והגמר הושם דגש על חומרים בעלי תקינה ירוקה. חומרים כאלה עשויים להיות חומרים ממוחזרים וברי מיחזור בעתיד, חומרים שאינם פולטים מרכיבים רעילים ואשר בתהליך הייצור שלהם הושם דגש על תעשייה הוגנת וסחר הוגן. 

אני חושב שעתיד האדריכלות במאה העשרים ואחת עתיד מעניין מאד. עד סוף המאה אנו נראה בניינים שלמים שמודפסים בשטח במדפסות תלת ממדיות, נראה חומרי בנייה שמנקים ואפילו מתקנים את עצמם ונראה מבנים שיכולים להשתנות בהתאם לצרכים המשתנים. 

אדריכל מוכרח להיות בקיא באופן שוטף בטכנולוגיה ובהלכי התרבות, ועליו להיות איש של חזון המסוגל לגרום לאנשים להאמין ברעיונות שלו ולרצות להפוך אותם למציאות.

סרטון על אדריכל איל יוסינגר באתר "בניין ודיור"

ועכשיו לתמונות:

תחנת דלק וכיכר עירונית - עירוב שימושים באדריכלות

מקומות מסחר משולבים בתחנת דלק

אפשרות להחלפת סוללה או טעינה בעמדה אישית

שילוב התחנה במרקם שכונתי

בתחנת הטעינה החשמלית בית קפה וחנות נוחות

מבט לילי על תחנת דלק באדריכלות ירוקה

אדריכל איל יוסינגר