רובוט: תעשה לי בית!

רשמים מכנס אדריכלות ותעשייה FABRICATE 2017, שטוטגארט, גרמניה.

ראיתי איך מכונות מעופפות טוות בנין מסיבי פחם, כמו רשת קורי עכביש. ראיתי זרועות רובוטיות כתומות מקימות מגדל צינורות פלדה בעדינות של שחקני דוקים מנוסים. ראיתי חופות עץ דקיקות נפרשות סביבי כמו הייתי כלוא בבועת סבון העומדת לפקוע, ומזרקי ענק לוהטים פולטים פלסטיק המתקשה והופך לקירות ורהיטים. מנועיה של הבניה החדשה כבר עוברים מסלול הרצה באקדמיה, רגע לפני שנתחיל לראותם באתרי הבניה.

שטוטגארט מתמתחת על כמה גבעות וביניהן כרמי יין מזן טרולינגר מתקתק. קולות הרקע של העיר הנם ציוצי ציפורים ביום וצחוק של לוגמי בירה בשעות החושך. העיר אלגנטית מבחוץ אך שוקקת מפנים, דיסוננס של יעילות, אדיבות ומנועי מרצדס שואגים באימה בכל פעם שרמזור מתחלף לירוק.

אדריכלות ואגדה

הפאביליון של פריי אוטו

אל הכנס הגעתי עם תרמיל מלא סקרנות, אך ללא הרבה ידע על התכנים והטיפוסים שאפגוש. ביום הראשון הצטרפתי לסיור אקדמי שהתמקד בעבודותיו של האדריכל פריי אוטו (Frei Otto), שזכה בפרס פריצקר לאדריכלות יומיים לאחר פטירתו בשנת 2015. פריי אוטו, אשר פעל למעלה מחמישים שנה, ידוע במיוחד בתכנון מבני מתיחה וקונסטרוקציות קלות. האגדה עליה גדלתי מספרת שאת נסיונותיו הראשונים במבני מתיחה ערך על תכונותיהן של בועות סבון. כמה מלהיב להתנסות במכשיר הניסוי המקורי הכולל מי סבון עכורים וחתיכות תיל מכופפות, ולגלות שהאגדה היא בעצם אמת.

מעבדתו של פריי אוטו בעצמה היא מבנה מתיחה קל, משהו בין אוהל לבית גמדים במעבה היער. מבחוץ נדמה כי הפאביליון לקוח מאגדות עמים, ומבפנים משרה תחושה של מערה או התכנסות שבטית תחת סבך ענפיו של עץ עתיק. תחת המחסה ניתן לפגוש עמיתי מחקר וסטודנטים עמלים על התזה שלהם בתחומים כמו קונסטרוקציות עם פיצוי עומסים רובוטי, מבני קליפה מרחביים, מבנים בהתזת בטון ועוד.

החלק השני של יום הסיור נמצא במרחק כמעט שעתיים, בעיירה הגרמנית המנומנמת מנהיים. שם, בפארק מקומי שהוקם עבור תערוכת פרחים בינלאומית בשנות השישים של המאה החולפת, מזדקן לו בשקט פאביליון "מולטי-האל" רחב הממדים. הקונסטרוקציה עשויה עץ וברגים, ומבוססת על הרעיון שבמבנה מתיחה פיזור העומסים הנו אחיד וזהה בכל נקודה על פני המעטפת.

התקרה העליונה נמתחת כעשרים מטרים מעל הקרקע, ורוחב המפתח מגיע לשישים. המקום סגור על ידי העירייה מסיבות בטיחותיות, אך בנו ראו אולי כמפיצי בשורה פוטנציאליים, היכולים למצוא מזור למבנה המיוחד אך המיותר לחלוטין והרשו לנו להכנס ולבקר. בפנים קר, האור המועט של שמש גרמנית מצוננת חודר אך בקושי את הקרומים העכורים, וממילא מה שמתחמם עולה מעלה ומשאיר את הרצפה קפואה. המבנה הוקם כביתן זמני לתערוכה בת שבועות ספורים, אך שורד לו בניגוד לסיכויי הזמן כבר כחמישים שנה.

הפאביליון במנהיים - אדריכל פריי אוטו

ממציאי העתיד באדריכלות

רגע לפני קוקטייל הפתיחה הרשמי של הכנס אני מספיק לבקר במוזיאון מרצדס-בנץ, פנינה אדריכלית מלוטשת בה מאה שלמה של תעשייה באה לידי ביטוי בחומר וברוח. מהעלייה במעלית ה-"טיל" שנראית כלקוחה מהסרט הבדיוני מטרופוליס, דרך מנוע הבערה הפנימית הראשון ועד לרכבים אוטונוטמיים, המוזיאון מציע חוויה יוצאת דופן לחובבי עולם הרכב והאדריכלות הפוסט מודרנית.

מוזיאון מרצדס בשטוטגארט

מי שכתב שהבית הנו מכונת מגורים, ועל כן צריך להיות יעיל, מינימליסטי ונטול קישוטיות, לא באמת ירד לעומק יופיין עוצר הנשימה של המכונות של תחילת עידן התעשייה. יצירות בברונזה ממורקת, זכוכית נוצצת ופלדה מתפתלת, מניעות את מכונות העבר, ולא היו מביישות אף אמן שהיה רוצה להציגן כפסלים.

בקוקטייל הפתיחה מתחוור לי עם מי אבלה את הכנס בימים הקרובים. טיפוסים סקרניים ויוצרים מקצוות אסיה, אמריקה, אוסטרליה, המזרח התיכון וכמובן אירופה, בחתך גילאים צעיר מהצפוי, עם תלבושות רשמיות יותר מתסרוקות ועם המון רצון לחלוק בידע וכוונות.

רצף ההרצאות בימים הבאים הנו מסחרר. אדריכלים, חוקרים ומפתחי טכנולוגיות מציגים בזה אחר זה רעיונות נועזים ונועזים יותר. מעטפת בניין שנפתחת ונסגרות כשושנה בהתאם לתנאי האקלים, שלד בניין מטיטניום המיוצר כולו בהדפסה תלת ממדית, מערכת בינה מלאכותית הפותרת את השאלה ההיסטורית של "כסא", מבנים סרוגים מסיבי פחם.

מנכ"ל אוטודסק הפורש מדבר על המקצועות שייעלמו מעולמנו בשנים הקרובות, בהם נהגים, בנאים, שרטטים ורבים אחרים. "בצעירותי" הוא אומר לקהל "אני עוד הספקתי לפגוש בתפקיד המבזה שהיה קרוי 'נער מעלית'. תודה לאל שהתפקיד הזה עבר מן העולם".

תפקיד האדריכל במאה הנוכחית

אני עוזב את הכנס עם שאלות ותובנות רבות, אחת מהן ממשיכה לקנן בי ללא הרף. מה הוא תפקידו של האדריכל בעידן הבנייה המתממש? אם מחשבים יודעים לפתור מתוך עצמם בעיות תכנון סבוכות, לא ירחק היום בו יזמי בניה יקבלו לידיהם תוכנה בה מתוכננים בניינים מראשיתם ועד סופם בלחיצת כפתור. התכנון יועבר ישירות לבנאים שבאתר - הם הרובוטים המבצעים את מלאכת היציקה וההרכבה. בניינים יתוכננו ויושלמו במהירות רבה, תוך חישוב מדויק של עמידה בתקציב ובלוחות זמנים. היזם קובע מה הם הפרמטרים הנחוצים לו, והתוכנה מכילה מראש את מסגרת החוק, התקנים וחישובי האקלים והארגונומיה.

אני חושב על הרוח אשר מביאים עמם אדריכלים גדולים אל תוך הפרוייקטים שלהם, רוח שאולי עדיין אינה שורה על מערכות בינה מלאכותית, אבל משתדל להיות כנה עם עצמי ולדעת שברוב מיזמי הבנייה הרוח נתפשת כעודף בלתי רצוי.
האדריכלים עם האגו המוגזם שלהם, תפיסת עולמם שלעיתים קרובות אינה מובנת לא ללקוח ולא לחברה, יכולים להיות מוחלפים בשמחה על ידי יזמי בניה המחפשים תהליך מהיר, לא יקר, ובעיקר כזה שיוכלו לשלוט בו באופן מלא.

יופיין של המכונות - חזית מרצדס

מה נשאר אם כך לאדריכל לעשות? יתכן שהתשובות קשורות לתכונות העמוקות שבבסיס האנושיות. אחת מהן היא הטעות. מחשבים אינם טועים, בני אנוש כן. הטעות היא מחוללת האבולוציה על פני כדור הארץ. סטייתם של גנים מסוימים הולידה את התפתחות המינים והחיים. הטעות היא גורם המייצר פעולה, מייצר תגובה רגשית ומעשית. ללא טעויות, אין תנועה ואין התקדמות.

תכונה אנושית נוספת קשורה לתשוקה ולרצון התמידי לעודף. כאשר נתן מנכ"ל חברת אוטודסק למחשב לתכנן כסא, הכסא תוכנן עם מושב מינימלי, כלומר כזה שישרת את המטרה שלשמה נועד ולא מעבר. התוצאה הייתה מושב שדומה יותר לקורה צרה, מדויקת לממדי האדם, ולא כוללת ולו מילימטר של עודף למרחב תנועה ונוחות.

דוקא המכונות של מרצדס-בנץ מראשית עידן המכונה, מראות כיצד מכשיר שתכליתו שימושית לחלוטין, יכול ללבוש צורה עודפת, מלאת תשוקה, הבעה ורוח.

המכוניות של תחילת המאה העשרים, מפיחות בי תקווה לתפקיד האדריכל במאה העשרים ואחת.